פסק-דין בתיק עת"מ 59792-05-13

1.         בפני עתירה מנהלית לעכב הליכי גירושו של העותר, נתין ניגריה, אשר הסתנן לארץ באופן לא חוקי, וטוען כי ברצונו ללמוד במטרה לחזור לארצו, על מנת לעזור בהתפתחות ארצו.

            עוד נטען בעתירה כי הוגשה בקשה לאשרת כניסה לישראל מסוג סטודנט וגם בקשה למעמד א/5, באמצעות הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטריים, אך תשובות טרם ניתנו.

            בבוקר יום 27.5.2013 נודע לעותר כי המשיב מתעתד לגרש אותו ביום 6.6.2013, על כן במסגרת העתירה הוגשה גם בקשה לסעד זמני לעכב את גירושו.

            ביקשתי את תשובת המשיב בבקשה לצו הביניים, ובתגובה נטען כי לא ברור מיהו העותר, ואין באפשרות המשיב לזהותו, משלא צורף ולו פרט זיהוי אחד. מספר הדרכון המופיע בבקשה שייך לנתינה אחרת של ניגריה, וגם בבקשה לויזת סטודנט נעשה שימוש באותו מספר דרכון, כך שהעתירה נעדרת בסיס.

            לאור זאת התבקשה עמדת ב"כ העותר, ובתגובה שהוגשה היא אכן אישרה שאין זה מספר הדרכון הנכון של העותר, והמספר הנכון, הוא זה שמופיע על צו המשמורת של העותר, אלא שהפרוטוקולים של הדיונים בבית הדין לביקורת משמורת לא צורפו, כך שלא ניתן היה להיעזר במידע זה.

            בתגובה זו גם ציינה ב"כ העותר כי בדעתה להגיש בקשה מתוקנת למעמד א/5.

            עוד אציין שלא העתירה ולא הבקשה לצו ביניים נתמכות בתצהיר חתום של העותר, אלא התצהיר הלא חתום מאושר ע"י ב"כ העותר, (לא ברור לי כיצד ניתן לאשר חתימה בלתי קיימת) ודי בכך היה כדי לדחות את הבקשה לסעד ביניים, כמו גם את העתירה, אך דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין, ואפרט.

2.         משניתן זיהויו של העותר, ביקשתי את תגובת המשיב. בין לבין, הוגשה היום בבוקר בקשה ליתן צו דחוף משבדעת המשיב להרחיק העותר עוד היום, אבל אז הסתבר מתגובת המשיב, שהטיסה של העותר קבועה ליום 5.6.2013, שעה 01:10, על כן היה די והותר זמן למשיב להגיש תגובתו במועד שקבעתי.

            בתגובה המתוקנת ציין המשיב כי אין כל בקשה פתוחה בעניינו של העותר להסדרת מעמדו, וגם אם הוגשה בקשה לקבלת ויזת סטודנט, אין בכך להוות עילה למניעת הרחקתו.

            עוד נטען, כי אין בבקשה לצו ביניים או בעתירה כל החלטה אותה מבקשים לתקוף, פרט לאמירה כללית שמטרת העתירה לעכב את גירושו של העותר. העותר גם לא טוען שקמה לו זכות למעמד בישראל מכוח הוראות חוק הכניסה לישראל.

            עוד נטען כי העתירה גם אינה תוקפת את ההחלטה בדבר אי שחרורו ממשמורת של העותר, ולמעשה עסקינן בטענה אחת של העותר, שברצונו לסיים את לימודיו, אף כי לא הוכח שאכן הינו סטודנט, למרות שניתנו לו הזדמנויות להמציא מסמכים כדי להוכיח טענתו זו.

עוד נטען לחוסר ניקיון כפיים ושיהוי בהתנהלותו של העותר.

            דיון

3.         בעתירה לא נמסרו כל פרטים אודות העותר, והנתונים העובדתיים נלמדים מתגובת המשיב. העותר נכנס לישראל שלא כדין ביום 18.8.2008. ביום 16.9.2009 פנה ליחידת המסתננים והגיש בקשת מקלט, וקיבל אשרת שהייה זמנית. בקשתו לקבלת מקלט נדחתה ע"י האו"ם ביום 29.10.2009.

            מחודש ינואר 2010 שוהה העותר באופן בלתי חוקי בתחומי המדינה. העותר נעצר לראשונה לפני כשנתיים ושוחרר בערבות, אך נעצר שוב ביום 28.1.2013 במהלך אכיפה יזומה. והושם במשמורת.

            במהלך הדיונים בבית הדין לביקורת משמורת, לא טען העותר כי קיימת לו זכות לשהות בארץ מטעמים הומניטריים, או מכל טעם אחר, אלא כל רצונו להשתחרר וללמוד לימודים שהם חשובים לעתידו.

            בדיון בבית הדין למשמורת, התחייבה ב"כ העותר כי תמציא למשיב מסמכים בדבר לימודיו האקדמיים של העותר, בתוך שבועיים, אך לא נעשה דבר.

4.         לעותר אין זכות קנויה לשהות בתחומי מדינת ישראל, ושיקול הדעת המוקנה לשר הפנים בעניין זה, הינו רחב ביותר. העותר גם לא הצביע על קיומה של זכות הומניטרית, הטומנת בחובה את הזכות לשהות בתחומי המדינה. כל שטוען העותר, כאמור, שברצונו ללמוד בישראל; רצון לחיות ו/או ללמוד בישראל אין בו די, כאשר לרצון זה אינו מתלווה בסיס משפטי למתן אפשרות לשהות בתחומי מדינת ישראל. העותר אינו מצביע על זכות שכזו.

            זאת ועוד, בית המשפט המינהלי עניינו בביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות. העותר לא הצביע ולא הציג החלטה מינהלית אותה הוא מבקש לבטל במסגרת עתירה זו.